<h1>צידה לדרך מ"ב כ"ב פ"א</h1>
<h2>דף צג.</h2>
כתוב בתורה [ויקרא ז'] כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו. לפיכך אין חייבין אלא על חלב מאלו השלשה מינין ואין חייבין על חלב נפל שלהם אלא משום נבלה כמו על בשרו. ועל שלשת המינין הללו חייבין משום חלב אם היא שחוטה. ונבלה וטרפה חלבו אסור ואין חייבין עליו. השוחט בהמה ומצא בה בן שמונה ובן תשעה חי או מת חלבו מותר והוא שלא הפריס ע"ג קרקע. איזהו חלב כל שהוא פרוס על הקרום בענין שכשנקלף הקרום נקלף עמו ושלא יהיה בשר חופה אותו. חלב האליה מותר. חלב שעל הירכים וקרום שעליהם אסור והוא החלב שבעיקרי הירכים. חלב שתחת המתנים אסור והוא תחת הכליות ונראה בגובה הכסלים ואחר כך נבלע תחת בשר אדום דק ומתפשט תחת אותו בשר בכל הצלע. וכל שהבשר חופפתו מותר וכשכלה למטה ויצא ממנו קרום לבן ועב וחוץ מהקרום הדק המתפשט בכל הכסלים אסור משום חלב. ותחת אותו קרום יש לובן חלב ויש נוהגין בו איסור אבל בצרפת ובאשכנז נוהגין בו היתר. חלב שעל המסס ובית הכוסות חייבין עליו. קרום שעל עובי הטחול חייבין עליו ושעל שאר הטחול והחוטין שבו אסורין ואין חייבין עליהם. לובן שבכוליא אסור. וכן חוטין שבחלב אסורים. הכוליא יש עליה שני קרומין על העליון חייבין. התחתון והחוטין שבו אסורין ואין חייבין עליהם. חוטין שבעוקץ אסורים והם חמשה שלש מימין ושנים משמאל. השלש שבימין כל אחד מתפצל לשנים והשנים כל אחד מתפצל לשלשה שלשה וראש(ו)ן האחד מחובר לשדרה ובראש(ו)ן השני נדבקין תחת החזה בראשי הצלעות וראשי הפיצולין מצויין בחצי הבהמה שלפנים וצריך לחטט אחריהם. בקיבה יש שני חלבים אחד עשוי כקשת ואחד (כיתד) [כיתר] של קשת וחכמים גדולים אסרו שניהם. חלב שעל הדקין אסור באורך אמה משמתחלק לצאת מן הקיבה מכאן ואילך שומן הוא ומותר. אין מולחין החלבים עם הבשר ולא מדיחין אותם לפיכך מקום שנהגו שהטבח מדיח הבשר בחנות צריך שיהא לו שני כלים אחד לבשר ואחד לחלבים. סכין שחותכין בו הבשר אין חותכין בו החלבים. אבל מנקרי הבשר אינם צריכין שני סכינים. אין פורשין הכסלים על גבי בשר בעוד שהחלב אשר עליהם חם לפי שנימוח על הבשר. דברים הללו אסור לעשותם ואם עשאן לא נאסר הבשר אבל מלמדין אותו שלא יעשה. אין מולחין עד שיסירו החוטין והקרומין האסורין ואם מלחן יסירם אחר כך ואפילו היה בהם גיד הנשה. המנקר שנמצאו אחריו חוטין או קרומין מלמדין אותו שלא יעשה פעם אחרת ושיחטט אחריהם אבל אם נמצא אחריו חלב כשעורה מעבירין אותו ואם נמצא אחריו כזית אפילו בהרבה מקומות מכין אותו מכת מרדות ומעבירין אותו. החוטים שאסורין משום דם כגון חוטין שביד ושבכתף ושבלחי ושבלשון ושבצואר אינו מועיל בהם מליחה עד שיחתכו וי"א אפילו לצלי אסורין בלא חתיכה ומליחה שהרי אין האור שואב הדם שבתוכם. ויש אומרים שאם חתכן יכול לצלותן אפילו בלא מליחה והגאונים התירום לצלי אפילו בלא חתיכה ומליחה וכן דעת האחרונים. הקרום של מוח צריך לחתכו. ואם צלאו ולא חתכו ולא הניחו על בית השחיטה הקרום אסור והבשר מותר. ביצי זכר כל זמן שאין לו שלשים יום מותרין במליחה בלא קליפה ואפילו לקדרה ואפילו יש בהם חוטין אדומים. ואם יש לו שלשים יום אם יש בהם כמין חוטין אדומים אסורים לקדרה בלא קליפה אבל לצלי מותרים. יש מהגאונים שכתבו שיש בבהמה כמה גידין וכמה חוטין מלאים דם הילכך צריך לחתוך כל אותם מקומות שמצויין שם כדי שיצא הדם על ידי מליחה וזאת חומרא יתירה היא אלא בגידים שכתבתי. וגיד הנשה נוהג בכל בהמה וחיה ואפילו אין כף שלה עגול ונוהג בירך של ימין ושל שמאל ואינו בעופות אם לא ימצא לו כף עגול ונוהג בכוי ואינו נוהג בשליל כשאינו טעון שחיטה. שני גידין יש בירך אחד פנימי סמוך לעצם והשני החיצון סמוך לבשר ושניהם אסורים וצריך לחטט אחריהם אבל הפנימי אסור מן התורה והוא הפושט בכל הירך והחיצון מדבריהם. קנוקנות שביניהם אסורים מדבריהם לפיכך צריך לחטט אחריהם. ושומנן אסור שישראל קדושים הם נהגו בהם איסור. ויש אוסרים הגיד בהנאה וגדולים ורבים התירוהו לפיכך שולח אדם לכנעני ירך שגיד הנשה בתוכה אף על פי שמחזיק לו טובה על הגיד. רוב המצויין אצל הניקור מומחין הם. מי שהוחזק לאדם כשר שוחט לעצמו ומוכר לאחרים ונאמנים עמי הארץ לשלוח בשר על ידם ואף על פי שאינם מומחין בכשרות ואפילו עבדי ישראל ואמהותיהם נאמנים. כל חתיכה שניכר בה מקום הניקור כגון ירך ומקום נטילת חוטין מותר לשלוח אפילו על ידי כנעני לפי שהסימן הוא הניקור. לכן אין צריך בקור. והתורה השלמה אסרה חלב ודם אשר לא יאכלו. ויתקלקלו. ועל המזבח לרצון יעלו. ולא כן ישכילו. אשר חלב זבחימו יאכלו.
